חוויות ותובנות מפרויקט תפאורה לסוף שנה האחרונה שהקמתי

למה כל שנה אני שוב הולך ובונה עוד תפאורה לסוף שנה משוגעת?

עיצוב תפאורה לסוף שנה זה אירוע ייחודי מבחינתי

אז הנה הסתיימה לה עוד שנה מרתקת ומורכבת של תפאורה לסוף שנה בבתי ספר ובמוסדות, ותחושת ריקנות קלה החלה לחלחל אצלי לאט לאט…

ומתוך כל העומס הפיזי והרגשי הזה יצא לו הרצון העז לשתף.. פשוט לפרוק את העומס עם חברים וסתם אנשים, שמעניינת אותם המכאניקה של נפש האדם.

בכל שנה לקראת סיום שנת הלימודים ותחילת עונת האבטיחים ובעיקר בעשור האחרון התמזל מזלי ונתבקשתי שנה אחר שנה לעצב תפאורה לסוף שנה עבור מוסד חינוכי בגליל התחתון, למי שמכיר זהו בית הספר החקלאי כדורי.

כמובן שזה הרבה יותר מסתם בית ספר זה מכיל בתוכו את מכלול חטיבות הלימוד, פנימייה, מעונות לילדים שעלו לבדם מחו״ל ועוד ועוד.

ובשל המעורבות הגבוהה של ההורים והמוטיבציה הלא פחות גבוהה בקרב התלמידים בכל שנה החבר'ה כאן מעלים הפקה מושקעת אבל ממש מושקעת- כוריאוגרפיה, מוסיקה ושירים עם הקלטות אולפן, תאורה הגברה מהטופ של החברות, מסכי לד ענקיים וכמובן גם תפאורת סוף שנה ראוייה ומשובחת.

גם דרישות הפרוייקט הן בהחלט ברמה המקצועית מהגבוהות שאני מכיר. החל משליטה על במה ענקית במפתח של כ- 25 מטר מפלסים ופיגומים בגבהים שונים כדי ליצור תמונות מרתקות ורב גוניות, וגם קאסט של שחקנים גדול עם העמדות מרובות רקוויזיטים כיד המלך. 

התוצאה הנדרשת היא תמיד תפאורת סוף שנה במידות עצומות עם ריבוי לוקיישנים מפלסים בגבהים שונים. ואלמנטים שהשחקנים משתמשים בהם.

בואו נדבר על תפאורה לסוף שנה למוסד שלכם, צ'ארלי 052-8363730 צלצלצו.

השנה עיצוב תפאורה לסוף שנה, היה יותר מאתגר ומרתק

מ: צריך את הביטוי במשפט ראשון וגם באמצע.

מעבר לעובדה שעבורי עיצוב תפאורה לסוף שנה אמור להיות תהליך מסודר וידוע מראש, השנה התהפכו לי כל היוצרות וצוות ההנהלה וההפקה התחלף בין לילה. המנהלת, המפיקה וכל השאר. בנוסף- עם ישראל וגם אנו התגלגלנו לאי הוודאות הקיצוני מה יקרה מחר? תהיה תפאורה לאירוע סוף שנה? תהיה מלחמה? יהיה הסכם? או אולי פיצוץ מהמם?

ובתוך כל המערבולת הזו צריך להגיע להחלטה שהכל יקרה על הצד הטוב ביותר- אז בואו נערוך חזרות, נרכוש חומרים, נבנה את התפאורה לסוף שנה שלנו, נקבע עם בעלי המקצוע ונבנה הכל כאילו אנו חיים בעולם מושלם, או לפחות באוסטריה או שוויצריה.

כך התחלנו את התהליך ושום דבר לא היה קל יותר השנה או פשוט יותר- להיפך- בירוקרטיה מסורבלת בהגשת הפרויקט התווספה עלינו בעלי המקצוע, הזמנת החומרים כמעט והגיעה לאחר סיום הזמן להקמת תפאורה לאירוע, וקשיים לא מוסברים נערמו מכל עבר. לא פעם סיננתי לעצמי- ״נו באמת צ׳ארלי זה מתאים לך כל הכאב ראש הזה?״ מאירוע תפאורה לסוף שנה בסוף נגיע לאירוע לבבי…

ועדיין האירוע כה חוויתי תפאורת סוף השנה שיצרתי שם כה מעצימה ששווה את הכל

מ: עוד 12 פעמים לשזור את הביטוי של כותרת זו. במשפט ראשון ואחרי זה עוד 11.

ואז מגיעים שני השלבים בהקמת תפאורת סוף השנה שעבורי ממיסים את כל התסכול הקושי והסירבול.

השלב הראשון- (שאצלי נמתח לפעמים לשבוע ויותר) הוא שלב העיצוב. ניירות נחתכים, קרטון ביצוע מודבק מכחולים וצבעים המון התלבטויות והופ יש משהו מוחשי משהו פיזי שהוא הוא ייבנה אחר כך במימדים עצומים ויקצור תשואות.

השלב השני הוא שלב העבודה עם תלמידי המקום- חלקם אפילו שחקנים בהצגה עצמה. בכל שנה היכרות חדשה התחברות חדשה ופרידה מעט עצובה בסוף הפקת תפאורת סוף השנה שלהם. ובכל שנה התחושה המוזרה הזו שבעצם לא רק ניסרנו עצים הדבקנו מסגרות וצבענו תפאורות- זה משהו מעבר לזה.

בכל שנה אני חווה את תחושת הראשוניות הפליאה והתענוג שהחברה האלה מקבלים בבואם במגע עם בניה של משהו גדול ומרשים כתפאורת סוף שנה. עבודה עם כלים וחומרים שלא פוגשים ביום יום, של החוויה האסתטית שהם חווים בעצמם, הרגישות לצורה לצבע לקומפוזיציה ולו רק לימים ספורים יוצרת ממש טרנספורמציה בחשיבה.

המחויבות להגיע ולתת כתף – העבודה הפיזית על במה חשופת שמש ורוחות, היכולת לקבל בהבנה שיש מישהו, שמנהל את העסק ויודע מה נכון בהקמת תפאורת סוף שנה הזו למרות התחושה הפנימית שאולי זה אמור להיות אחרת/שונה.

בקיצור ממש גיבוש סיירת תפאורת סוף שנה, לא פחות. שבוע אינטנסיבי שמתחיל באי ודאות מוחלט לגבי מהות העשייה ומה אני יכול לתרום בכלל, ומסתיים בבדיקה יסודית כל יום ״אולי עדיין זקוקים לי כי אני ממש פנוי מחר בבוקר״.

ועבורי זה כל סוד הקסם. קמה לה תפאורת סוף שנה מהממת למרות ואף על פי הקשים שהבירוקרטיה והאירנים מעמיסים עלינו ללא רחם (לא תמיד בסדר הזה), 

נתראה בשנה הבאה!

תוספת למאמר:

כולנו מכירים את המשפט השחוק שהדרך לפעמים היא יותר מרתקת מהיעד- ואצלי בעבודה על עיצוב והקמת תפאורת סוף שנה אני יכול לומר בביטחון שהדרך אכן משמעותית ומרתקת אבל גם התוצאה זה וואו!

מ: מפה והלאה צריך את הביטוי הראשי עוד פעמיים ופעם נוספת במשפט אחרון.

כל פעם שאני נפגש עם קבוצת נערים חדשה אני נפעם מחדש כמה התקשורת איתם דרך עשייה משותפת פיזית עבודה עם חומרים ותוצרת אמנותית רבת משמעות מפעילים אותם במיידי הם מלאה התלהבות ומוטיבציה לעשייה המשותפת שלנו.

פרויקט הקמת תפאורה, ובמיוחד תפאורה כה מורכבת לקראת סוף שנה מחייבת מעבר לרעיון והתפיסה העיצובית, תכנון קפדני ומקצועי, וכן עמידה בדרישות תקני בטיחות ותנאי מזג אוויר מחמירים.

הדרישה המקורית היתה לעצב תפאורה של הסיפור המוכר ״פיטר פן״ אבל עם עיבוד ייחודי והתאמה לבני הנוער במוסד.

כמובן שפיטר פן מחייב יער ארץ לעולם לא- והבית של וונדי- והמערה בעץ של הילדים האבודים- כל אלה היו הדרישות לעיצוב וכל זאת גם להשאיר את הבמה פנוייה ככל שניתן למופעי ריקוד ענקיים של למעלה מ 100 רקדנים בו זמנית.

• השלב הראשון הוא כמו בכל הפקת תיאטרון ועיצוב תפאורה עבורה, זה הקראת המחזה/המופע- ושיחה עם הצוות האמנותי (במאי, כוריאוגרפית, הדמיות וידאו על הקונספט והשפה העיצובית בה נשתמש.- צפיתי בלא מעת תפאורות שנבנו למחזות פיטר פן ברחבי העולם, חיפשתי קונספט מעניין לייער שלא יהיה ריאליסטי מדי וגם שיהיה מרשים.

• בשלב השני אני מתחיל לתקשר עם הצוות האמנותי בעזרת תמונות שיוצרות השראה וכמובן הכנת סקיצות ראשוניות הממחישות את הרעיון הכיוון אליו אני שואף.
• בשלב השלישי, החשוב מאוד, אנו מתחילים ממש בהבנת מיזנסצנות (אזורי המשחק על הבמה, העמדות השחקנים הרקדנים, התנועה שלהם-כניסות ויציאות ועוד ועוד.) ומתוך זה אני מעצב ובעיקר ממקם את התפאורה שתעצים את המשחק על הבמה וחלילה שלא תחסום או תפריע לזרימה של האירוע.
• בשלב הרביעי יש לנו כבר קונספט עיצובי מיזנסצנות מגובשות, וכאן המקום ליצור דמויות מפורטות של מראה הבמה הסופי שלנו- אני תמיד גם בונה דגם תלת מימדי ברור ומפורט ככל האפשר וגם עובד עם הדמיית מחשב כדי לבצע במדויק את הרעיון וגם כדי להעצים את התחושה של המראה הסופי של הבמה.
• שלב חמישי אורזים את כל הידע שגיבשנו מסכמים מה מתאים ומה משנים ומתחילים להוריד שרטוטים ותוכניות עבודה לבנייה בשטח.
• שלב שישי זהו שלב ההקמה והבניה- וכאן זו אופרה חדשה לגמרי של קביעת תוכנית העבודה, צוות ההקמה, הזמנת חומרים והביצוע עצמו עד שלב האירוע.

בשלב ההקמה בשטח אנו כבר אמורים לקבל את החומרים וגם לדעת במדויק את ימי ושעות העבודה המוקצות לנו על הבמה וכמובן את אופי ומספר אנשי הצוות שיקימו את כל העסק יחד איתי.

השנה שלב ההקמה היה כל כך נזיל ולא ברור, שהיה לי ממש חשש פיזי לייתכנות ההקמה של התפאורה בזמן המיועד. וכל זאת למה?

אז כפי שסיפרתי בתחילת המאמר- כל צוות הניהול וההפקה מטעם המוסד התחלף השנה והצוות החדש ממש לא הבין מהי הפקה של אירוע כה מורכב, בטווח זמן כה קצר, לא הייתה שם התגייסות אמיתית ולחץ לעמידה בזמנים, לעומת זאת כל הליך בירוקרטי שיכול היה לסבך את ההפקה- אכן מופיע וסיבך כיאות.

צוות ההקמה נבנה ברגע האחרון ורובו מתלמידי השכבה שחייבים לתעודה שלהם שעות עבודה עם הקהילה- למרבה הצער הקשר ביניהם ובין כלי עבודה ועבודה בעץ היה אקראי לחלוטין אם בכלל היה קיים קשר כזה.

נוסיף לסלט מטבוחה הזה את העובדה שבכל יום קיבלנו התראה כי המלחמה עם איראן תיכף או טו טו מתחדשת- ואנחנו לא נעלה על הבמה…והנה מתמוססת לה

מעט המוטיבציה שעוד היתה לנו.

התוכנית שלי היתה להתחיל לעבוד עם מה שיש- ולקוות שדברים יסתדרו בהמשך הדרך.

ואכן בימים הראשונים שהבנו שאפילו החומרים לבניית התפאורה לא מגיעים בזמן- התחלתי לקושש חומרים מכל הבא ליד- תפאורות משנים קודמות, מוטות עץ שהיו מיועדים לשיפץ בית הספר וצבעים ישנים שנשכחו במחסני צוות התחזוקה המקומי.

לאט לאט נבנה השלד הראשוני ולמרבה השמחה החומרים הגיעו תוך כדי העבודה- ואז אני מתמודד עם האתגר הבא והוא הכשרת בני נוער חסרי הידע והניסיון בעבודות נגרות ובניית תפאורות.

הרבה סבלנות- הסברים איך עובדים עם כלי העבודה החשמליים ונוכחות מתמדת בבניה תרמו לעניין והחברה החלו להביא תועלת ולא רק לייצר קטסטרופות.

וכמובן החלק הכי מאתגר שהוא שלב הקמת כל התפאורה שבנינו על הבמה בגבהים מטורפים של מעל 6 מטר לפעמים- היוון את אתגר האתגרים עבורי, חששתי מאוד להעלות את בני הנוער על סולמות ענק בבמה סחופת רוחות עזות, ומולם משקל ענק של לוחות עץ שיכול להעיף אותם לכל הרוחות עד הר תבור מאחור.

כאן עלה לי פתרון מדהים של בניית מעין מנופי גלילה על מסגרות עץ ואז לבנות את כל העץ במצב שכיבה ולהרים בעזרת הגלגילות. פשוט עבד בצורה מדהימה, ללא סולמות וללא סיכון מיותר.

.